שבע טעויות נפוצות של רצים מתחילים ואיך להימנע מהן מהיום הראשון
מתחילים לרוץ? רוב הפציעות והתסכולים בחודשים הראשונים נובעים מכמה טעויות חוזרות. כך תזהו אותן מראש ותבנו הרגל ריצה שמחזיק לאורך זמן.
ריצה היא אחד מענפי הספורט הנגישים ביותר בישראל. לא צריך מנוי, לא צריך מגרש ולא צריך שותף קבוע, רק זוג נעליים ומעט מוטיבציה. דווקא בגלל הנגישות הזו, רבים מתחילים לרוץ בלי תכנון, ואחרי כמה שבועות מוצאים את עצמם עם כאבי ברכיים, דלקת בשוק או פשוט עם תחושה שהריצה לא בשבילם. החדשות הטובות הן שרוב הבעיות של רצים מתחילים חוזרות על עצמן, ואפשר להימנע מהן בקלות יחסית אם יודעים מה לחפש.
לרוץ מהר מדי, מוקדם מדי
הטעות הנפוצה ביותר היא להתחיל בקצב גבוה מדי. מתחילים רבים מודדים את עצמם מול חברים, מול אפליקציה או מול הזיכרון של עצמם מימי הצבא, ומנסים לרוץ כל אימון כאילו מדובר במבחן. התוצאה היא דופק גבוה, נשימה כבדה ותחושה שהריצה היא סבל. מאמני ריצה נוהגים להמליץ שרוב האימונים בתקופה הראשונה יהיו בקצב שיחה, כלומר קצב שבו אפשר לדבר במשפטים מלאים בלי להתנשף.
מי שאינו מצליח לרוץ בקצב כזה ברציפות יכול לשלב הליכה. שיטת ריצה והליכה לסירוגין, למשל דקה ריצה ושתי דקות הליכה, נחשבת לדרך בטוחה ויעילה לבנות סיבולת. עם הזמן מאריכים את מקטעי הריצה ומקצרים את ההליכה, עד שמגיעים לעשרים או שלושים דקות רצופות.
להגדיל את הנפח בבת אחת
טעות שנייה, שקשורה לראשונה, היא קפיצה חדה בנפח האימונים. אחרי שבוע מוצלח קל להתלהב ולהכפיל את המרחק, אבל הגוף אינו מסתגל באותו קצב שבו המוטיבציה עולה. מערכת הלב והריאות משתפרת יחסית מהר, ואילו גידים, רצועות ועצמות זקוקים לזמן ארוך יותר כדי להתחזק. הפער הזה הוא מקור לרבות מהפציעות.
כלל אצבע מקובל הוא להעלות את הנפח השבועי בהדרגה, בשיעור מתון של כעשרה אחוזים בשבוע, ולשלב מדי כמה שבועות שבוע קל יותר שבו מורידים מעט את העומס. כדאי גם לא להעלות באותו שבוע גם מרחק וגם מהירות, אלא לשנות משתנה אחד בכל פעם.
לזלזל בנעליים ובציוד
לא חייבים לקנות את הנעל היקרה ביותר בחנות, אבל ריצה בנעלי אופנה ישנות או בנעליים שאינן מתאימות למבנה כף הרגל עלולה לגרום לבעיות. נעל ריצה טובה צריכה להיות נוחה מהרגע הראשון, עם מרווח קטן בקצה האצבעות ועם תמיכה שמתאימה לסגנון הריצה. בחנויות מתמחות רבות אפשר לקבל ייעוץ ולעיתים גם לנסות את הנעל על הליכון.
מעבר לנעליים, כדאי לשים לב לגרביים ולבגדים. גרבי כותנה עבות סופגות זיעה וגורמות לשלפוחיות, ובגדים מבד נושם יעשו את הריצה בקיץ הישראלי לנעימה הרבה יותר. מדובר בהשקעה קטנה יחסית שחוסכת לא מעט אי נוחות.
לדלג על חימום, שחרור ואימוני כוח
רבים מגיעים לאימון בלחץ זמן, יוצאים מהבית ומתחילים לרוץ מיד. חימום קצר של חמש עד עשר דקות, שכולל הליכה מהירה ותרגילי תנועה דינמיים כמו הנפות רגליים וסיבובי ירכיים, מכין את השרירים והמפרקים ומפחית את הסיכון למתיחות. בסוף האימון כדאי להאט בהדרגה ולא לעצור בבת אחת.
מה שמתחילים כמעט תמיד שוכחים הוא אימוני כוח. חיזוק שרירי הישבן, הירכיים, השוקיים ומרכז הגוף פעמיים בשבוע, גם במשך עשרים דקות בבית, משפר את יציבות הריצה ומפחית עומס מהברכיים. סקוואט, לאנג׳ים, גשר אגן ופלאנק הם נקודת פתיחה מצוינת.
להתעלם מכאב ומאותות הגוף
יש הבדל בין עייפות שרירים רגילה, שחולפת תוך יום או יומיים, לבין כאב חד, מקומי או כזה שמחמיר במהלך הריצה. רצים מתחילים נוטים לפעמים להתעלם מכאב בתקווה שיעבור, וממשיכים לרוץ עליו. כך פציעה קטנה שהייתה נפתרת במנוחה של כמה ימים הופכת לבעיה של שבועות.
אם כאב חוזר בכל אימון, משנה את צורת הריצה או מורגש גם במנוחה, זה הזמן לעצור ולהתייעץ עם רופא ספורט או פיזיותרפיסט. גם מי שסובל ממחלות רקע, עודף משקל משמעותי או בעיות לב במשפחה צריך להתייעץ עם רופא לפני שמתחיל תוכנית ריצה.
לרוץ בלי מטרה ובלי תוכנית
ריצה ספונטנית היא דבר נפלא, אבל בחודשים הראשונים תוכנית מסודרת עוזרת להתמיד. מטרה מוגדרת, למשל השתתפות במרוץ חמישה קילומטרים בעוד שלושה חודשים, נותנת כיוון ומאפשרת לבנות התקדמות הגיונית. אפשר להיעזר בתוכניות מובנות למתחילים, בקבוצת ריצה שכונתית או במאמן.
קבוצות ריצה פופולריות מאוד בערים רבות בארץ, והן מספקות גם מסגרת חברתית וגם הדרכה מקצועית. מי שמעדיף לרוץ לבד יכול לנהל יומן פשוט שבו הוא רושם מרחק, זמן ותחושה, וכך לזהות דפוסים ולראות את ההתקדמות לאורך זמן.
לרוץ תמיד באותו מסלול ובאותה שעה
שגרה קבועה עוזרת להתמיד, אבל ריצה באותו מסלול בדיוק, על אותו משטח קשה ובאותו כיוון, יוצרת עומס חוזר על אותם מבנים בגוף. מי שרץ תמיד על מדרכת בטון או על שול כביש משופע מעמיס יותר על צד אחד של הגוף. כדאי לגוון מדי פעם, לשלב ריצה על שבילי עפר או על דשא בפארק, ולהחליף כיוון במסלולים מעגליים.
גם השעה חשובה, במיוחד בישראל. ריצה בצהרי היום בחודשי הקיץ מעמיסה על הגוף ומגבירה את הסיכון להתייבשות ולמכת חום. בעונה החמה עדיף לרוץ מוקדם בבוקר או אחרי השקיעה, לשתות לפני ואחרי האימון ולהוריד את הקצב בימי שרב.
לשכוח את המנוחה
אחרון חביב, ואולי החשוב ביותר: מנוחה היא חלק מהאימון. השיפור בכושר מתרחש בזמן ההתאוששות, לא בזמן הריצה עצמה. מתחילים יכולים להסתפק בשלושה אימוני ריצה בשבוע, עם ימי מנוחה או אימון משלים ביניהם, ולהקפיד על שינה מספקת ועל תזונה מאוזנת.
בסיכומו של דבר, ריצה יכולה להפוך להרגל בריא ומהנה לשנים ארוכות, בתנאי שמתחילים בצורה נבונה. קצב מתון, התקדמות הדרגתית, ציוד מתאים, חיזוק השרירים והקשבה לגוף הם חמשת היסודות שיבטיחו שהשבועות הראשונים לא יהיו גם האחרונים.